מה הופך קבוצה לאלופה ב-NBA?

אין מתכון אחד לבניית קבוצה אלופה - אבל יש דפוסים אמיתיים שחוזרים על עצמם. דנוור נאגטס 2023 בנתה את הליבה שלה כמעט כולה מהדראפט, כולל שחקן שנבחר במקום ה-41 בלבד. בוסטון סלטיקס 2024 שילבה ליבה ביתית עם שני טריידים מדויקים בקיץ שלפני. גולדן סטייט ווריורס 2017 הוסיפה כוכב-על בפרי אייג'נסי לליבה שכבר הייתה אלופה בזכות עצמה. ומהצד השני - ברוקלין נטס 2013 ויתרה על חמש בחירות דראפט עתידיות תמורת שלושה ותיקים, ומעולם לא הגיעה איתם לגמר. במאמר הזה נעבור על שלושת המסלולים העיקריים לבניית אלופה, על החשיבות של עומק ותמהיל גילאים, ועל מה שבאמת מבדיל בין הצלחה לכישלון.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 10 בספטמבר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

שלוש הדרכים העיקריות לבנות אלופה

כשמסתכלים על אלופות NBA מהעשור האחרון, אפשר לזהות שלושה מסלולי בנייה עיקריים - ורוב הקבוצות המצליחות משלבות יותר מאחד מהם. יש קבוצות שבונות את הליבה שלהן כמעט כולה מבחירות דראפט מוצלחות, יש כאלה שמשלימות ליבה ביתית עם טריידים ממוקדים, ויש כאלה שמוסיפות כוכב-על בפרי אייג'נסי על גבי בסיס שכבר קיים. אף אחת מהדרכים לא "עובדת" בוואקום - וכפי שנראה בהמשך, גם דרך שנשמעת הגיונית על הנייר יכולה להיכשל כישלון חרוץ.

הדרך הראשונה: לבנות מהדראפט

לפי הניתוח הרשמי של NBA.com על בניית הרוסטרים של גמר 2023, דנוור נאגטס היא דוגמה כמעט טהורה לבנייה מהדראפט: שלושה שחקנים מהליבה - יוקיץ', מארי ופורטר ג'וניור - כולם נבחרו על ידי הקבוצה עצמה בדראפט:

הליבה הזו לא בנתה את עצמה בוואקום - דנוור השלימה אותה עם טרייד ממוקד אחד (אהרן גורדון, שהגיע מאורלנדו ב-2021 תמורת גארי הריס, אר.ג'יי המפטון ובחירת סיבוב ראשון מוגנת) ועם תוספות פרי אייג'נסי בעומק הרוטציה, כמו הוותיק ג'ף גרין. יוקיץ' עצמו הוא אולי הדוגמה הקיצונית ביותר בהיסטוריה לערך שדראפט מוצלח יכול לייצר - שחקן שנבחר במקום ה-41 בלבד הפך לכוכב שהוביל אליפות ולזוכה כפול בפרס ה-MVP.

הדרך השנייה: להשלים ליבה ביתית עם טריידים

הדוגמה הקלאסית למודל הזה היא בוסטון סלטיקס 2008: פול פירס היה הכוכב הביתי שגידלה הקבוצה, ובקיץ 2007 בוסטון הוסיפה אליו שני כוכבים בטריידים נפרדים - קווין גארנט ממינסוטה וריי אלן מסיאטל. התוצאה: אליפות תוך עונה אחת בלבד. אותו דפוס בדיוק חזר על עצמו, בגרסה עדכנית יותר, אצל בוסטון סלטיקס 2024.

לפי הדיווח של NBA.com, ג'רו הולידיי הגיע לבוסטון מפורטלנד בקיץ 2023 תמורת מלקולם ברוגדון, רוברט וויליאמס השלישי ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות. לפי הדיווח של CBC על העסקה המקבילה, קריסטפס פורזינגיס הגיע מוושינגטון באותו קיץ בדיוק, בעסקת שלוש קבוצות שבה מרקוס סמארט עבר לממפיס. שני הטריידים האלה השלימו ליבה שכבר כללה שני שחקנים שהקבוצה גידלה בעצמה מהדראפט - ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון - ותוך עונה אחת בלבד עם ההרכב המושלם, בוסטון זכתה באליפות 2024.

וריאציה שלישית על אותו רעיון: טורונטו ראפטורס 2019. לפי הדיווח של ESPN על העסקה, ביולי 2018 הראפטורס שלחו את דמאר דירוזן, יעקב פלטל ובחירת סיבוב ראשון מוגנת לסן אנטוניו תמורת קוואי לנארד ודני גרין - רנטל של עונה אחת בלבד, כי חוזהו של קוואי היה עומד לפוג. טורונטו שילבה את הרנטל הזה עם ליבה ביתית (פסקאל סיאקאם, שנבחר בדראפט 2016) וותיק ארוך-שנים (קייל לורי), והוסיפה בטרייד-דדליין עוד ותיק - מארק גאסול - כדי לחזק את העומק לקראת הפלייאוף. התוצאה: האליפות היחידה בהיסטוריית הראפטורס.

המשותף לשלוש הדוגמאות הוא שהטריידים הגיעו אחרי שהליבה הביתית כבר הוכיחה את עצמה: הקבוצה קנתה את החלק החסר ולא בנתה סביב שחקן שעוד לא ידוע. זה מה שמבדיל את המודל הזה מהימור על כוכבים בלי תשתית.

הדרך השלישית: כוכב-על בפרי אייג'נסי

לפי ההודעה הרשמית של NBA.com על החתימה, ב-4 ביולי 2016 קווין דוראנט הודיע שהוא עוזב את אוקלהומה סיטי ת'אנדר וחותם עם גולדן סטייט ווריורס - קבוצה שכבר הייתה אלופה מגן (2015) וכבר סיימה עונה סדירה בשיא כל הזמנים של 73-9, עם ליבה שלמה מהדראפט: סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין. זו בעצם הנקודה המרכזית של המסלול הזה: דוראנט לא "בנה" קבוצה אלופה - הוא הצטרף לאחת שכבר הייתה קיימת. גולדן סטייט זכתה ב-4 אליפויות (2015, 2017, 2018, 2022) עם הליבה הזו, כשדוראנט השתתף בשתיים מהן (2017, 2018) לפני שעזב ב-2019.

המסלול הזה גם חושף את החולשה שלו: הוא דורש כבר ליבה שמושכת כוכבים מלכתחילה, ולכן קשה לשכפל אותו. הוא גם עורר ויכוח ציבורי ארוך על איזון תחרותי בליגה, ולא במקרה - הפרישה של דוראנט מגולדן סטייט ב-2019 (בעקבות פציעה קשה בגמר) הראתה שגם "סופר-קבוצה" כזו שברירית יותר ממה שהיא נראית.

עומק, ניסיון ותמהיל גילאים

בכל שלוש הדוגמאות למעלה יש מכנה משותף נוסף, שלעיתים קרובות נשכח: לא מספיק חמישיית פתיחה חזקה - צריך גם עומק שיודע לספוג לוח משחקים דחוס ופציעות. הרוסטר האלוף של דנוור 2023 שילב כוכבים צעירים (יוקיץ' ומארי, אז בשנות ה-20 המוקדמות שלהם) עם ותיק בן 15+ עונות כמו ג'ף גרין וצעירים מהספסל שתרמו דקות תפקיד. אותו דפוס בדיוק אצל טורונטו 2019 - ליבה צעירה (סיאקאם) לצד ותיקים (לורי, גאסול) שהוסיפו ניסיון פלייאוף קריטי בדיוק כשהיה צריך אותו. קבוצה עם חמישיית פתיחה מעולה אבל ספסל דק נחשפת מיד ברגע שכוכב אחד נפצע או מתעייף לקראת הפלייאוף.

הגנה מול התקפה: מה חוזר כמעט בכל אלופה

שאלה נפרדת - אבל קשורה - היא לא רק איך בונים ליבה, אלא באיזה צד של המגרש היא צריכה להיות הכי חזקה. התשובה הקצרה: כמעט כל אלופה חייבת להיות חזקה מהממוצע בלפחות צד אחד, ורוב האלופות חזקות במיוחד בהגנה - נתון ומגמה שמוסברים בהרחבה במאמרים הייעודיים באתר (קישורים בתחתית המאמר).

מה נכשל: ברוקלין נטס 2013

לא כל ניסיון להשלים ליבה בטריידים מצליח - וברוקלין נטס 2013 היא אזהרה מתועדת היטב. לפי הדיווח של ESPN על התוצאות ארוכות-הטווח של העסקה, ב-12 ביולי 2013 הנטס שלחו לבוסטון חמישה שחקנים ובחירות דראפט ראשונות ב-2014, 2016 ו-2018 (בלי הגנה) בתוספת זכות החלפת בחירות ב-2017, בתמורה לקווין גארנט, פול פירס, ג'ייסון טרי וד.ג'יי וייט - שלושה ותיקים בני 35-37, כמעט בסוף הקריירה שלהם.

התוצאה: הרוסטר הזדקן מהר, הנטס מעולם לא הגיעו לגמר עם הליבה הזו, ובינתיים הבחירות שוויתרו עליהן הפכו לנכס עצום עבור בוסטון - הבחירה של 2016 (מקום 3 בדראפט) הפכה לג'יילן בראון, וזכות ההחלפה ב-2017 אפשרה לבוסטון לעלות ולבחור את ג'ייסון טייטום - שני השחקנים שהובילו את בוסטון לאליפות 2024 בדיוק כפי שתואר למעלה. במילים אחרות: הכישלון של נטס 2013 הוא בעצם חלק מהסיפור של ההצלחה של סלטיקס 2024 - שתי הקצוות של אותה עסקה בדיוק.

וזו אפילו לא הפעם היחידה שהנטס ניסו לקנות אלופות עם כוכבים מוכנים, ונכשלו. שש שנים אחר כך, ביולי 2019, הנטס חתמו במקביל על קווין דוראנט וקיירי אירווינג כפרי אייג'נטים - דוראנט פספס את כל עונת 2019/20 בהתאוששות מקרע בגיד אכילס, ובינואר 2021 הצטרף אליהם ג'יימס הארדן בטרייד (עסקה שיצרה לנטס חריגת טרייד גדולה, כפי שמוסבר במאמר הייעודי באתר). לפי הניתוח של Fox Sports על ביצועי ה"שלישייה הגדולה", השלושה שיחקו יחד רק 16 משחקים בסך הכול, בין פציעות לבין סירובו של אירווינג להתחסן נגד קורונה - עד שהארדן עצמו ביקש טרייד והועבר לפילדלפיה בפברואר 2022. בעונת 2022/23 גם דוראנט וגם אירווינג ביקשו לעזוב, והועברו תוך שבועות זה מזה, בלי אף הופעה אחת בגמר עם אף הרכב של אותה ליבה.

שלושה מסלולים שונים, אותה תוצאה

דנוור 2023, בוסטון 2024 וטורונטו 2019 הגיעו לאליפות דרך שלושה מסלולים שונים לגמרי - דראפט כמעט טהור, שילוב דראפט-וטריידים, ורנטל-טרייד עם ליבה ביתית - אבל כל שלושתן שיתפו את אותם עקרונות בסיסיים: ליבה עם שחקן-על אחד לפחות, השלמה ממוקדת (לא אקראית) של מה שחסר, ועומק שמאפשר לשרוד עונה שלמה. גולדן סטייט 2017 מוכיחה שגם פרי אייג'נסי יכולה לעבוד - אבל רק כשיש כבר בסיס אמיתי לבנות עליו.

מה חשוב לזכור על בניית קבוצה אלופה?

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 10 בספטמבר 2026

שאלות נפוצות