בחירות הדראפט ששינו את הליגה

רוב בחירות הדראפט נשכחות תוך שנה-שנתיים - אבל אחת לכמה שנים קבוצה בוחרת שחקן שהופך את כל מפת הכוח בליגה. במדריך הזה נעבור על 10 בחירות הדראפט שהכי שינו את ה-NBA, מ-1956 ועד 2014 - מאיפה הגיעו השחקנים, באיזה דראפט ובאיזה מקום נבחרו, מי נבחר לפניהם ואחריהם, ואיך זה השפיע על הקבוצה שבחרה בהם - ולצידן 5 הבחירות שמוגדרות היום הגרועות ביותר בהיסטוריה, גם בגלל הסטטיסטיקה של השחקנים עצמם וגם בגלל מי שנבחר לצידם ולא נבחר.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 25 בספטמבר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

רוב בחירות הדראפט נשכחות תוך שנה-שנתיים. אבל אחת לכמה שנים קבוצה בוחרת שחקן שהופך את כל מפת הכוח בליגה - לפעמים במקום הראשון הצפוי, ולפעמים במקום נמוך כל כך שאף אחד לא היה מהמר עליו. במאמר הזה נעבור על 10 בחירות הדראפט שהכי שינו את ה-NBA - מאיפה הגיעו השחקנים, מי נבחר לפניהם ואחריהם, ואיך זה השפיע על הקבוצה שבחרה בהם - ועל 5 הבחירות שמוגדרות היום הגרועות ביותר בהיסטוריה, גם בגלל הסטטיסטיקה של השחקנים עצמם וגם בגלל מי שנבחר לצידם ולא נבחר.

איך אנחנו מגדירים בחירת דראפט משמעותית היסטורית?

לא כל כוכב-על היה גם "בחירה משמעותית" - שחקן שנבחר ראשון והפך לכוכב-על עשה בדיוק את מה שציפו ממנו. המשמעות ההיסטורית נמדדת לפי שילוב של ארבעה גורמים: פער הכישרון מול מקום הבחירה (עד כמה השחקן היה טוב יותר ממה שהמקום שלו בדראפט העיד), מה שהוחמץ (אילו שחקנים נבחרו לפניו או אחריו ולא הגיעו לרמתו), ההשפעה על הקבוצה (האם הבחירה הפכה קבוצה חלשה למועמדת אמיתית לאליפות), וטביעת הרגל ההיסטורית (האם הסיפור של הבחירה עצמה נהפך לחלק מהתרבות של הליגה). רשימת "הבחירות הגרועות" עובדת בדיוק הפוך - היא לא מודדת רק חוסר הצלחה, אלא את הפער בין הציפייה לתוצאה, כולל השוואה ישירה לשחקנים שהיו זמינים באותו רגע ולא נבחרו.

10 בחירות הדראפט שהכי שינו את ה-NBA

הרשימה מסודרת כרונולוגית, מ-1956 ועד 2014 - כמעט 60 שנה של בחירות שקבעו שושלות, שינו קבוצות בין לילה, והפכו לחלק מהפולקלור של הליגה.

1ביל ראסל - סנט לואיס הוקס, אחר כך בוסטון (דראפט 1956, בחירה 2)

ראסל, שהוביל את אוניברסיטת סן פרנסיסקו לשתי אליפויות NCAA (1955, 1956), נבחר במקום השני בדראפט 1956 בידי סנט לואיס הוקס - אחרי שרוצ'סטר רויאלס בחרה ראשון בסייהוגו גרין, גארד מדוקין, במקום להמר על הסנטר הגבוה. הוקס, שידעה שאין לה סיכוי לחתום עם ראסל (שהעדיף לשחק בבוסטון), העבירה אותו מיד לבוסטון סלטיקס תמורת אד מקולי וקליף הייגן - קבוצה שעד אז לא זכתה מעולם באליפות NBA.

מי נבחר לפניו: גרין שיחק קריירה סבירה בליגה, אבל מעולם לא התקרב לרמת כוכב-על.

ההשפעה: ביל ראסל הפך לשחקן המצליח ביותר בהיסטוריית הספורט האמריקאי. הוא זכה ב-11 אליפויות NBA ב-13 עונות, כולל 8 ברציפות בין 1959 ל-1966, ולצד זאת גם 5 תארי MVP. ממוצע הקריירה שלו - 15.1 נקודות ו-22.5 ריבאונדים למשחק - עדיין בין השיאים ההיסטוריים בליגה. בוסטון, שלפני כן לא זכתה מעולם באליפות, הפכה לשושלת המוחלטת של הליגה למשך שני עשורים.

2לארי בירד - בוסטון סלטיקס (דראפט 1978, בחירה 6)

בוסטון בחרה בבירד בזכות כלל דראפט ייחודי שכבר בוטל - קבוצה יכלה לבחור סטודנט ששנת הלימודים שלו טרם הסתיימה, ולשמור על הזכויות עליו עד שיחתום. בירד עדיין שיחק את עונת הבכורה שלו באינדיאנה סטייט, הוביל אותה לגמר NCAA 1979, וחתם עם בוסטון רק בקיץ שאחרי - אז החוזה הגדול ביותר לרוקי בהיסטוריית הליגה עד אז.

ההשפעה: לארי בירד הפך לב הפרונטקורט האגדי של בוסטון לצד קווין מקהייל ורוברט פאריש. הוא זכה ב-3 אליפויות NBA (1981, 1984, 1986) ו-3 תארי MVP ברצף, לצד 12 עונות אול-סטאר. ממוצע הקריירה שלו עמד על 24.3 נקודות, 10.0 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים למשחק. הבחירה גם סימנה את תחילת היריבות בירד-מג'יק ג'ונסון שהצילה את הליגה כולה מבחינה מסחרית בתחילת שנות ה-80.

3מג'יק ג'ונסון - לוס אנג'לס לייקרס (דראפט 1979, בחירה 1)

לייקרס קיבלה את הבחירה הראשונה של דראפט 1979 בזכות טרייד קודם מ-1976, שבו שלחה את גייל גודריץ' ליוטה ג'אז תמורת בחירת דראפט עתידית - שהתבררה כטריק אחד המוצלחים בהיסטוריה, כי ג'אז סיימה באותה עונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה.

ההשפעה: מג'יק ג'ונסון, גארד בגובה 206 ס"מ שיכול לשחק ולהעביר כמו רכז, זכה באליפות NBA כבר בעונת הרוקי שלו - כולל משחק אגדי בגמר 6 שבו מילא את מקומו של קארים עבדול-ג'באר הפצוע ורשם 42 נקודות. הוא הוביל את לייקרס ל-5 אליפויות בשנות ה-80, וזכה 3 פעמים בתואר ה-MVP. ממוצע הקריירה שלו - 19.5 נקודות, 11.2 אסיסטים ו-7.2 ריבאונדים למשחק - עדיין השיא ההיסטורי של הליגה באסיסטים לעונה סדירה. השילוב שלו עם עבדול-ג'באר יצר את שושלת ה"שואטיים", אחת הקבוצות הדומיננטיות ביותר בהיסטוריית הליגה.

4מייקל ג'ורדן - שיקגו בולס (דראפט 1984, בחירה 3)

יוסטון רוקטס בחרה ראשונה בסנטר חקים אולאג'ואן, ופורטלנד טרייל בלייזרס בחרה שנייה בסם בואי - שני צרכים ברורים בעמדת הפנים, בזמן ששיקגו בולס, שהייתה זקוקה לגארד, קיבלה במקום השלישי את מייקל ג'ורדן.

מי נבחר לפניו: אולאג'ואן הפך בעצמו לכוכב היכל התהילה ולזוכה 2 אליפויות עם יוסטון - כך שהבחירה הראשונה הייתה מוצדקת. הבעיה הייתה במקום השני: בואי, שסבל מבעיות ברכיים כרוניות לאורך כל הקריירה, מעולם לא התקרב לרמת כוכב-על.

ההשפעה: מייקל ג'ורדן הפך לשחקן המוכר ביותר בהיסטוריית הספורט. הוא הגיע ל-6 גמרי NBA וזכה בכולם, כשבכל אחד מהם גם נבחר ל-Finals MVP. לצד זאת, 5 תארי MVP בעונה הסדירה, והוא מוביל הקליעה ההיסטורי הממוצע של הליגה - 30.1 נקודות למשחק. שיקגו, שלפני בואו לא הייתה קבוצה משמעותית, הפכה לשושלת של שנות ה-90.

5קובי בראיינט - שרלוט הורנטס, מיד ללייקרס (דראפט 1996, בחירה 13)

שרלוט הורנטס בחרה את קובי בראיינט, אז נער בן 17 בלבד מבית ספר תיכון, במקום ה-13 - בהסכם מוקדם עם לוס אנג'לס לייקרס, שרצו בו במיוחד. יום לאחר הדראפט הוא הועבר ללייקרס תמורת ולאדה דיווץ', הסנטר הפותח של הקבוצה.

ההשפעה: קובי בראיינט הפך לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. הוא זכה ב-5 אליפויות עם לייקרס, תואר MVP אחד בעונה הסדירה ו-2 תארי Finals MVP, לצד 18 עונות אול-סטאר. ממוצע הקריירה שלו עמד על 24.6 נקודות למשחק, ובמשחק בודד הוא קלע 81 נקודות - השני הגבוה בתולדות הליגה. דיווץ' המשיך קריירת אול-סטאר מכובדת בהורנטס ואחר כך בקינגס - כך שגם הצד שנתן את הכוכב לא יצא בלי כלום, אבל שום דבר שמתקרב לערך שהתברר שקובי מייצג.

6טים דאנקן - סן אנטוניו ספרס (דראפט 1997, בחירה 1)

ספרס זכתה בבחירה הראשונה בהגרלת דראפט 1997 אחרי עונה קטועה בפציעה של דיוויד רובינסון - עונה שבה הקבוצה סיימה עם רק 20 ניצחונות. הבחירה הראשונה הייתה כמעט מוסכמת: דאנקן, פנימי דומיננטי מאוניברסיטת וייק פורסט, נחשב לבחירה הכי בטוחה בדראפט מזה שנים.

ההשפעה: טים דאנקן זיווג מיד עם רובינסון וזכה באליפות כבר בעונתו השנייה. בסך הכול הוא צבר 5 אליפויות NBA ב-19 עונות, כולן במדי ספרס, לצד 2 תארי MVP ו-3 תארי Finals MVP. הוא גם נבחר ל-15 עונות אול-סטאר, עם ממוצע קריירה של 19.0 נקודות ו-10.8 ריבאונדים למשחק. הוא הפך לדוגמה הקלאסית לבחירה ראשונה "בטוחה" שהצדיקה את עצמה במלואה, ובנה שושלת שנמשכה כמעט שני עשורים - נדיר בליגה שבה כוכבי-על בדרך כלל עוזבים לקבוצות גדולות יותר.

7מנואל ג'ינובילי - סן אנטוניו ספרס (דראפט 1999, בחירה 57)

ספרס בחרה בג'ינובילי, אז גארד ארגנטינאי כמעט לא מוכר, בבחירה האחרונה של דראפט 1999 - 57 מקומות אחרי הבחירה הראשונה. הוא המשיך לשחק באיטליה עוד 3 שנים לפני שהצטרף לספרס ב-2002, אחרי שכבר זכה בליגת האלופות האירופית ובתואר ה-MVP שלה.

ההשפעה: מנואל ג'ינובילי הפך ל"שישי" הטוב בהיסטוריה, ואף זכה רשמית בתואר שחקן הספסל של השנה ב-2008. הוא צבר 4 אליפויות NBA עם ספרס ונבחר פעמיים לאול-סטאר, עם ממוצע קריירה של 13.3 נקודות למשחק. ב-2004 הוא גם זכה במדליית זהב אולימפית עם ארגנטינה, ששברה את שרשרת הזהב האמריקאית באגדה. נחשב באופן עקבי לגניבת הדראפט הגדולה ביותר בעידן המודרני - שחקן ברמת אול-סטאר שנבחר במקום שבו רוב הקבוצות כבר לא טורחות לעקוב.

8לברון ג'יימס - קליבלנד קאבלירס (דראפט 2003, בחירה 1)

קליבלנד זכתה בבחירה הראשונה בהגרלת דראפט 2003 וקיבלה במתנה בדיוק את מה שהעיר הייתה זקוקה לו: הכוכב המקומי הגדול ביותר שגדל שם - לברון ג'יימס מבית ספר תיכון סנט וינסנט-סנט מרי באקרון, אוהיו, שכבר הופיע על שער מגזין Sports Illustrated כשהיה בכיתה י"א.

ההשפעה: לברון ג'יימס הוביל את קליבלנד לגמר NBA הראשון בתולדותיה כבר ב-2007, עזב ב-2010, וחזר ב-2014. ב-2016 הוא הביא לעיר את האליפות הראשונה שלה בכל ספורט מקצועני מאז 1964. לאורך הקריירה שלו, בשלוש קבוצות שונות, הוא צבר 4 אליפויות NBA ו-4 תארי MVP בעונה הסדירה. לצד זאת, 4 תארי Finals MVP ו-22 עונות אול-סטאר - יותר מכל שחקן אחר בתולדות הליגה. הוא גם הפך למוביל הקליעה ההיסטורי המוחלט, עם ממוצע קריירה של 27.3 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-6.9 אסיסטים למשחק. במבט היסטורי רחב יותר, הוא הפך לאחד משני-שלושה השחקנים המועמדים לתואר הטוב ביותר בתולדות הליגה.

9סטף קרי - גולדן סטייט ווריורס (דראפט 2009, בחירה 7)

לפני קרי נבחרו בלייק גריפין (1, קליפרס), חסים ת'אבית (2, ממפיס), ג'יימס הארדן (3, אוקלהומה סיטי), טיריק אוונס (4, סקרמנטו) וריקי רוביו (6, מינסוטה) - כולם על בסיס אתלטיות או פוטנציאל גופני, בזמן שקרי, גארד קטן וקלוש יחסית מדייווידסון קולג', נחשב לסיכון בגלל מבנה הגוף שלו.

ההשפעה: סטף קרי זכה ב-4 אליפויות NBA ו-2 תארי MVP, אחד מהם פה אחד - היחיד בהיסטוריה. ממוצע הקריירה שלו עומד על כ-24.6 נקודות למשחק, והוא מחזיק גם בשיא ההיסטורי של הליגה בכמות השלשות שהוקלעו בקריירה. מעבר לנתונים, הוא שינה פיזית את האופן שבו משחקים כדורסל, והפך את הזריקה לשלוש מנשק משני לבסיס ההתקפה של כמעט כל קבוצה בליגה. גולדן סטייט, שלא זכתה באליפות 40 שנה לפני בואו, בנתה סביבו שושלת של 4 אליפויות בעשור אחד.

10ניקולה יוקיץ' - דנוור נאגטס (דראפט 2014, בחירה 41)

יוקיץ' נבחר במקום ה-41 בדראפט 2014 - כל כך נמוך שהרגע עצמו הפך לאגדה: הוא נבחר בזמן ששידור הטלוויזיה של ESPN חתך לפרסומת של רשת המזון טאקו בל, כך שהכרזת הבחירה שלו הופיעה רק כשורת טקסט קטנה בתחתית המסך, בזמן שהוא עצמו ישן בסרביה ולא ראה זאת בכלל. לדבריו, הוא לא טעם טאקו בל מאז, בדיוק בגלל הסיפור הזה.

מי נבחר סביבו: אף שחקן אחר שנבחר סביב מקום 41 באותה שנה לא התקרב לרמתו - רוב הבחירות במחצית השנייה של הדראפט לא הופכות בכלל לשחקני NBA קבועים, מה שמדגיש עד כמה חריג הסיפור של יוקיץ'.

ההשפעה: ניקולה יוקיץ' זכה ב-3 תארי MVP (2021, 2022, 2024), ובתואר Finals MVP באליפות הראשונה בתולדות דנוור נאגטס ב-2023. ממוצע הקריירה שלו מתקרב לטריפל-דאבל - מעל 22 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים למשחק - נדיר במיוחד לשחקן בעמדת סנטר. קריירה שהופכת אותו, ביחד עם מנואל ג'ינובילי, לדוגמה החזקה ביותר לכך שמקום הבחירה בדראפט לא תמיד חוזה שום דבר על הרמה הסופית של שחקן.

אפשר ללמוד מהמקרה הזה שני דברים. הראשון הוא שהדראפט אינו מדע מדויק: גם הסקאוטים הטובים ביותר טעו, והשחקן שנבחר במקום ה-41 הפך לאחד הגדולים בהיסטוריה. השני הוא שיש ערך בסבלנות ובתהליך: יוקיץ' לא הגיע מוכן, אלא התפתח בקבוצה שנתנה לו זמן ותפקיד. לכן קבוצות שמבינות את ההבדל בין פוטנציאל לתפוקה מצליחות למצוא כישרון גם בבחירות מאוחרות.

המספרים שמאחורי הסיפור

5 בחירות הדראפט הגרועות ביותר

"גרוע" כאן פירושו שילוב של שניים: הפער בין הציפייה בזמן הבחירה לתוצאה הסטטיסטית בפועל, וחומרת הטעות ביחס למי שהיה זמין ולא נבחר - בין אם לפני השחקן, אחריו, או שניהם.

1סם בואי - פורטלנד טרייל בלייזרס (דראפט 1984, בחירה 2)

פורטלנד כבר הייתה עמוסה בגארדים (כולל קלייד דרקסלר העתידי), אז בחרה בבואי, סנטר מקנטקי, מתוך צורך עמדתי - במקום השלישי בדיוק אחריו נבחר מייקל ג'ורדן.

הנתונים: בואי שבר את הרגל השמאלית שלו בינואר 1986 ואת הימנית בנובמבר אותה שנה, ומאז ועד סוף הקריירה שלו סבל מבעיות ברכיים כרוניות. הוא שיחק רק 10 עונות עם ממוצע קריירה של כ-10.9 נקודות ו-7.5 ריבאונדים, ומעולם לא נבחר לאול-סטאר. פורטלנד נפלה בסיבוב הראשון בפלייאוף בכל אחת מארבע העונות שאחרי הפציעות. ג'ורדן, מנגד, זכה בתואר מתחיל השנה כבר בעונת הבכורה שלו, וסיים עם 30.1 נקודות בממוצע קריירה - השיא ההיסטורי בליגה - ו-6 אליפויות.

ההשפעה: הבחירה נחשבת עד היום לדוגמה הקלאסית ביותר בהיסטוריה לטעות שמבוססת על צורך עמדתי במקום על הכישרון הטוב ביותר הזמין - ולסיבה שבגללה שיקגו, לא פורטלנד, בנתה שושלת בשנות ה-90.

2מייקל אולוקנדי - לוס אנג'לס קליפרס (דראפט 1998, בחירה 1)

קליפרס בחרה ראשונה בסנטר מפצפיק אוניברסיטי (פסיפיק) עם פוטנציאל גופני עצום אבל ניסיון מועט. באותו דראפט, אחריו, נבחרו וינס קרטר (5), דירק נוביצקי (9) ופול פירס (10) - שלושתם היכל התהילה.

הנתונים: אולוקנדי שיחק 8 עונות עם ממוצע קריירה של כ-8.3 נקודות ו-6.8 ריבאונדים, ומעולם לא נבחר לאול-סטאר. נוביצקי, לעומתו, זכה גם באליפות NBA וגם בתואר MVP. פירס זכה באליפות והיה Finals MVP, וקרטר שיחק 22 עונות ונחשב לאחד המדהימים בהיסטוריית התחרויות הטעימות.

ההשפעה: קליפרס לא הגיעה לפלייאוף באף אחת מחמש עונותיו של אולוקנדי בקבוצה - חלק מבצורת ארוכה בלי מאזן ניצחונות מעל .500. Sports Illustrated ופרשנים רבים אחרים מדרגים אותו כבחירה הראשונה הכושלת ביותר בהיסטוריית הדראפט - לא רק בגלל הביצועים שלו, אלא בגלל שלושת ההיכל-תהילה שנבחרו מיד אחריו.

3קוואמי בראון - וושינגטון וויזארדס (דראפט 2001, בחירה 1)

בראון היה השחקן הראשון בהיסטוריה שנבחר ראשון ישירות מתיכון, אחרי לחץ אישי ממייקל ג'ורדן עצמו (אז נשיא הפעולות הכדורסלניות של וושינגטון). מיד אחריו נבחרו פאו גאסול (3, אטלנטה, מיד הועבר לממפיס) וטייסון צ'נדלר (2, קליפרס) - שניהם זכו באליפות NBA בקריירה שלהם.

הנתונים: בראון שיחק 12 עונות עם ממוצע קריירה של כ-6.6 נקודות ו-5.5 ריבאונדים, ומעולם לא נבחר לאול-סטאר. גאסול היה כוכב-על אמיתי וזכה ב-2 אליפויות עם לייקרס. צ'נדלר זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה ובאליפות עם דאלאס באותה עונה.

ההשפעה: וושינגטון פספסה את הפלייאוף בשלוש מתוך ארבע עונותיו הראשונות של בראון, וחזרה אליו רק בעונת 2004/05 - הפעם הראשונה מאז 1997. זה קרה רק אחרי שג'ורדן עצמו כבר לא היה בקבוצה, לא כשחקן ולא כמנהל. הבחירה מזוהה עד היום כאחד הסימנים המוקדמים לסכנה שבבחירת שחקן תיכון ישירות במקום הראשון בלי בסיס משחק אוניברסיטאי - כלל שהוביל בסופו של דבר לכלל הגיל המינימלי של הליגה.

4דארקו מיליצ'יץ' - דטרויט פיסטונס (דראפט 2003, בחירה 2)

דטרויט הימרה על הפנימי הסרבי בן ה-18, מיד אחרי שקליבלנד בחרה בלברון ג'יימס במקום הראשון. אחריו נבחרו קרמלו אנת'וני (3, דנוור), כריס בוש (4, טורונטו) ודוויין וייד (5, מיאמי) - שלושתם היכל התהילה עם ריבוי הישגים.

הנתונים: מיליצ'יץ' בקושי שיחק בשלוש עונותיו הראשונות בדטרויט, מאחורי ראשד וואלאס ובן וואלאס בליבת קבוצה שזכתה באליפות 2004 בלעדיו. הוא סיים קריירה של 10 עונות עם ממוצע של כ-6.0 נקודות ו-3.5 ריבאונדים, בלי אף הופעת אול-סטאר. וייד, לעומתו, זכה ב-3 אליפויות NBA, בתואר Finals MVP וב-13 עונות אול-סטאר. בוש זכה ב-2 אליפויות עם מיאמי ונבחר ל-11 עונות אול-סטאר. אנת'וני מצידו סיים את הקריירה עם קרוב ל-28,300 נקודות - התשיעי הגבוה בהיסטוריית הליגה בזמן פרישתו.

ההשפעה: "דראפט 2003" נהפך לשם נרדף למקרה מבחן קלאסי - ארבעה כוכבי-על עתידיים נבחרו ברצף בבחירות 1, 3, 4 ו-5, ורק הבחירה השנייה החטיאה לגמרי.

5אנתוני בנט - קליבלנד קאבלירס (דראפט 2013, בחירה 1)

קליבלנד בחרה בבנט, פורוורד מאוניברסיטת נבאדה-לאס וגאס, ראשון בדראפט מוחלש יחסית - הפתעה מסוימת כבר ברגע ההכרזה. אחריו נבחר ויקטור אולדיפו (2, אורלנדו), ובמקום ה-15, נמוך יחסית, נבחר יאניס אנטטוקומפו בידי מילווקי באקס.

הנתונים: בנט שיחק רק 4 עונות בליגה, עם ממוצע קריירה של כ-4.4 נקודות ו-3.1 ריבאונדים - הנמוך ביותר בהיסטוריה עבור בחירה ראשונה כללית - ויצא מהליגה כליל לפני גיל 24. אנטטוקומפו, לעומתו, זכה בינתיים ב-2 תארי MVP ובתואר שחקן ההגנה של השנה. הוא גם נבחר ל-10 עונות אול-סטאר ברציפות, וזכה באליפות NBA ב-2021 עם תואר Finals MVP.

מה קרה לבנט: קליבלנד עצמה ויתרה עליו כבר בקיץ 2014 - שלחה אותו, יחד עם אנדרו ויגינס (הבחירה הראשונה של השנה שאחריו), למינסוטה בעסקה שהביאה לקבוצה את קווין לאב. כלומר, גם הקבוצה שבחרה בו לא המתינה לראות אם יתפתח.

ההשפעה: בנט מכונה באופן כמעט אוניברסלי בעיתונות האמריקאית "הבחירה הראשונה הכי גרועה בהיסטוריית ה-NBA" - לא בגלל שחקן ספציפי אחד שהוחמץ, אלא בגלל הפער הבלתי נתפס בין מספר הבחירה לתפוקה בפועל על המגרש.

המקרה של בנט משמש היום תזכורת לחשיבות של הערכה מוקדמת של שחקן: הבחירה נעשתה בשוק לא ודאי, והמחיר של הטעות היה גבוה, כי מדובר בבחירה ראשונה. לכן קבוצות בודקות היום גם את ההיבטים הפיזיים והנפשיים של שחקן לפני שהן משקיעות בבחירה גבוהה.

איך רואים היום את הבחירות האלה?

מ-15 הבחירות שסקרנו כאן עולה תבנית ברורה: הבחירות ההיסטוריות הגדולות ביותר כמעט תמיד כוללות רכיב של אי-ודאות בזמן אמת - אף אחד לא היה בטוח ב-100% שראסל, קרי או יוקיץ' יהפכו למה שהם הפכו, ובדיוק בגלל זה הם נפלו נמוך יותר משהיו צריכים. הבחירות הגרועות ביותר, לעומת זאת, כמעט תמיד חולקות מכנה משותף הפוך: ביטחון-יתר בפוטנציאל גופני גולמי (אולוקנדי, בנט) או בצורך עמדתי מיידי (בואי) על חשבון הכישרון הטוב ביותר הזמין בפועל. במבט לאחור, הדראפט הוא אחד התחומים היחידים בספורט שבו ההיסטוריה חוזרת ומוכיחה: מקום הבחירה עצמו הוא רק ניחוש מושכל, לא עובדה.

איפה זה עומד היום?

חלק מהבחירות ברשימה הזו עדיין ממשיכות להשפיע ישירות על הליגה של היום: יוקיץ' וקרי עדיין פעילים ובתפקיד מוביל בליגה, ודנוור וגולדן סטייט עדיין נהנות מהתשואה על שתי הבחירות המאוחרות האלה. הסיפור של דראפט 2003 עדיין נלמד בכל אקדמיית סקאוטינג כאזהרה על ביטחון-יתר במקום השני. וגם הבחירות ה"בטוחות" ביותר ברשימה, כמו דאנקן, ממשיכות להיות מקרה מבחן למה שקורה כשקבוצה פשוט בוחרת בשחקן הטוב ביותר הזמין, בלי לנסות לפתור צורך עמדתי ספציפי.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 25 בספטמבר 2026

שאלות נפוצות