מהו ה-CBA של ה-NBA?

מה בעצם קובע כמה שחקן מותר לו להרוויח, כמה קבוצה מותר לה להוציא, ומתי שחקן הופך לחופשי? כל אלה, ועוד עשרות כללים שמעצבים כל החלטה בליגה, מגיעים ממסמך אחד: ה-CBA, ראשי תיבות של Collective Bargaining Agreement - הסכם העבודה הקיבוצי בין ה-NBA לאיגוד השחקנים (NBPA). זו לא סתם עוד מילה מקצועית, אלא למעשה ה"חוקה" הכלכלית והמשפטית של הליגה כולה: הוא זה שמגדיר את ה-Salary Cap, את מס המותרות, את כללי הדראפט והחוזים, ואת כמעט כל היבט כספי וארגוני אחר בעולם ה-NBA. במאמר הזה נסביר מה זה CBA, מי חותם עליו, מה השתנה בגרסה הנוכחית מ-2023, ולמה שינוי בו יכול לטלטל את הליגה כולה.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 27 באוגוסט 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

מה זה CBA?

CBA, ראשי תיבות של Collective Bargaining Agreement (הסכם העבודה הקיבוצי), הוא ההסכם המשפטי המחייב שנחתם בין ה-NBA (המייצג את 30 בעלי הקבוצות) לבין ה-NBPA - איגוד שחקני ה-NBA. ה-NBA לא המציא את הרעיון: ה-CBA הראשון בין הצדדים, שנחתם עוד בשנות ה-60, הפך את הליגה לאחת הראשונות בספורט המקצועני האמריקאי עם הסכם עבודה קיבוצי רשמי מול איגוד שחקנים - עשרות שנים לפני שההסדר הזה הפך לנורמה מקובלת בליגות אחרות. לפי ההודעה הרשמית שפרסם NBA.com, הגרסה הנוכחית אושרה ונחתמה ב-26 באפריל 2023, נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2023, ובתוקף עד תום עונת 2029/30 - הסכם ל-7 עונות, עם אופציית פרישה הדדית לשני הצדדים אחרי עונת 2028/29. היא זו שמגדירה כמעט כל כלל כספי וארגוני שקיים ב-NBA, מ-Salary Cap ו-מס המותרות, דרך כללי הדראפט, החוזים והשחקנות החופשית, ועד תוכניות בריאות ורווחה ובדיקות סמים.

המספרים שמאחורי ה-CBA

למה יש הסכם עבודה קיבוצי?

כמו בכל ליגת ספורט מקצוענית גדולה בארה"ב, גם שחקני ה-NBA מאורגנים תחת איגוד עובדים - ה-NBPA, שהוקם ב-1954 - שמנהל משא ומתן קיבוצי מול הבעלים במקום שכל שחקן ינהל לבד מו"מ מול המעסיק שלו. ה-CBA הוא התוצר של אותו מו"מ: הוא נותן לשחקנים כוח מיקוח קולקטיבי וקול אחיד, ולבעלים מסגרת יציבה וצפויה לתכנון עסקי ארוך-טווח - במקום להתמודד עם אי-ודאות מתמשכת בכל פעם שמערכת היחסים בין הצדדים משתנה.

בלי הסכם בתוקף, הליגה נכנסת למצב שנקרא Lockout (השבתה) - הבעלים משעים את כל הפעילות העסקית של הקבוצות עד שמושג הסכם חדש. זה לא תרחיש תיאורטי: זה קרה בפועל כמה פעמים בהיסטוריית ה-NBA, ונרחיב על הדוגמה הבולטת ביותר בהמשך המאמר.

מי מנהל את המשא ומתן על ה-CBA?

שני צדדים יושבים מול השולחן. מצד הבעלים - ה-NBA עצמו, המנוהל בפועל דרך Board of Governors (נציג אחד מכל אחת מ-30 הקבוצות), בראשות נציב הליגה אדם סילבר. מצד השחקנים - ה-NBPA, המנוהל דרך Executive Director ונציגי שחקנים נבחרים מכל קבוצה. המשא ומתן מתנהל בדרך כלל חודשים ארוכים לפני שההסכם הקיים פג, וההסכם הסופי דורש אישור רוב בשני הצדדים במקביל. ה-CBA הנוכחי אושר גם על ידי Board of Governors וגם בהצבעת שחקני הליגה, שניהם באותו יום - 26 באפריל 2023.

איזה אחוז מההכנסות מקבלים שחקני ה-NBA?

אחד הסעיפים המרכזיים ביותר ב-CBA הוא חלוקת ה-BRI (Basketball Related Income - כלל ההכנסות הקשורות לכדורסל). לפי הנוסח המלא של ההסכם, כפי שמתפרסם באתר NBPA.com ובמסמך ה-CBA הרשמי, השחקנים זכאים ל-51% קבועים מה-BRI לאורך כל ההסכם, לעומת טווח נע של 49%-51% בהסכם הקודם. בנוסף, לראשונה ב-40 שנות ההיסטוריה של מערכת ה-Salary Cap, ה-BRI כולל גם הכנסות רישוי (Licensing) של הקבוצות והליגה - שינוי הגדרה שמגדיל את בסיס ההכנסה שממנו נגזרת התקרה עצמה.

לאורך שבע העונות של ההסכם הנוכחי, שחקני ה-NBA צפויים להרוויח יחד כ-45-50 מיליארד $ דולר במשכורות והטבות - מספר שממחיש למה כל אחוז בודד בחלוקת ה-BRI הוא נושא מרכזי במשא ומתן.

מה השתנה ב-CBA הנוכחי (2023) לעומת הקודם?

מעבר לשינוי באחוז ה-BRI, ה-CBA של 2023 הכניס כמה שינויים מבניים משמעותיים שממשיכים לעצב את הליגה:

• האפרון השני (Second Apron) - קו הוצאה חדש שמעליו קבוצה מאבדת כמעט לגמרי את היכולת לאחד חוזים בטרייד, להשתמש בחריגות שכר, או לשלוח כסף נוסף בעסקה. נרחיב על המנגנון המלא, כולל הסכומים המדויקים לעונת 2025/26, במאמר Salary Cap.
• התאמת שכר מחמירה בטריידים - קבוצות נדרשות להתאים אחוז גבוה יותר משכר השחקנים שהן שולחות ומקבלות בעסקה, עד ל-100% החל מעונת 2024/25 לקבוצות שמעל האפרון השני.
• איסור על חתימת שחקני Buyout - קבוצות מעל האפרון השני לא יכולות לחתום שחקנים שהשתחררו בהסכמה (Buyout) מקבוצה אחרת.
• מס חוזר (Repeater Tax) מחמיר יותר - הפער בין התעריף הרגיל לתעריף העונשי לקבוצות שמשלמות מס מותרות שוב ושוב גדל משמעותית. הטבלה המלאה נמצאת במאמר מהו מס מותרות ב-NBA.

אדם סילבר, נציב הליגה מאז 2014, הוא הפנים של צד הבעלים במשא ומתן על ה-CBA, ומולו עומד איגוד השחקנים. המשא ומתן הוא תהליך של פשרות, שבו כל צד מוותר על דרישות כדי להגיע להסכם שיחזיק כמה שנים.

ההסכם הנוכחי נחתם ב-2023 וקובע את חלוקת ההכנסות, את תקרת השכר, את כללי החוזים ואת מגבלות האפרון. בכל פעם שאחד מהם משתנה, ההשפעה מורגשת בקבוצות, בשחקנים ובבחירות שהם עושים בקיץ.

בגלל ש-CBA הוא חוזה בין שני צדדים, אי אפשר לשנות אותו בהחלטה חד-צדדית של הליגה. כשצד אחד רוצה שינוי, הוא צריך להציע משהו בתמורה, וזה מסביר למה שינויים גדולים קורים בעיקר בסיבובי משא ומתן.

מי שרוצה להבין מהלך בשוק, כמו טרייד שמוגבל על ידי האפרון או חוזה שנחתם בתנאים מסוימים, יכול לחפש את הסעיף ב-CBA שמסביר אותו. כמעט כל כלל שמופיע בקיץ בחדשות נובע ממנו.

לכן שווה להכיר את העיקרון: ה-CBA הוא לא רק מסמך משפטי אלא מפת הכללים של הליגה, והוא קובע בין היתר כמה שחקנים יכולים להרוויח ואיך קבוצות מתחרות על כישרון.

הנקודה החשובה היא שההסכם מתעדכן במשא ומתן ולא בהכרזה: כשמתקרב מועד פקיעתו שני הצדדים מציגים דרישות, והתוצאה בדרך כלל פשרה. לכן קל לטעות ולראות בכללים הנוכחיים כללים נצחיים, בעוד שבפועל כל כלל יכול להשתנות בסיבוב הבא.

איך ה-CBA משפיע על קבוצות?

כל מערכת הכובע-מס-אפרונים שקבוצות מתכננות סביבה כל קיץ נגזרת כולה מה-CBA הזה. זה לא רק "כמה מותר להוציא" - ה-CBA קובע גם את כללי הדראפט (כולל הגרלת הלוטו), את התנאים ל-Sign-and-Trade, את משך חוזי הרוקי, ואת מדיניות הבדיקות הרפואיות והמשמעת של הליגה. קבוצה שמתכננת בניית סגל לטווח ארוך צריכה להתחשב לא רק במצבה מול התקרה העונתית, אלא גם באילו כלים ה-CBA בכלל מאפשר לה להשתמש - MLE, זכויות Bird, או אפילו האם מותר לה לאחד חוזים בטרייד. תוכלו לבדוק את מצב הכובע והאפרון העדכני של כל קבוצה בעמוד שלה באתר.

איך ה-CBA משפיע על שחקנים?

עבור שחקן בודד, ה-CBA קובע לא רק את הזכאות לחלק מה-BRI, אלא גם תקרה אישית - "חוזה מקסימום" - שתלויה בוותק שלו בליגה. ככל ששחקן ותיק יותר, כך הוא זכאי לאחוז גבוה יותר מתקרת השכר הליגתית:

מעבר למקסימום החוזה, ה-CBA קובע גם את כללי החוזה החדשים (Rookie Scale), את התנאים לזכייה בזכויות Bird שמאפשרות להישאר אצל הקבוצה הנוכחית, ואת תוכניות הבריאות והפנסיה של השחקנים. תוכלו לראות איך זה בא לידי ביטוי בעמוד שחקנים ללא חוזה באתר.

מה ההבדל בין CBA ל-Salary Cap ולמס המותרות?

זה אחד הבלבולים הנפוצים ביותר: CBA הוא לא מילה נרדפת ל-Salary Cap. ה-CBA הוא המסגרת המשפטית הכוללת - החוזה עצמו בין הליגה לאיגוד השחקנים. Salary Cap ומס המותרות הם רק שניים, אם כי המרכזיים ביותר בעיני הציבור, מתוך עשרות מנגנונים ספציפיים שה-CBA מגדיר - לצידם גם כללי הדראפט, כללי השחקנות החופשית, תוכנית האנטי-סמים, וכללי המשמעת של הליגה. אפשר לחשוב על זה כך: אם ה-CBA הוא ספר החוקים המלא, אז תקרת השכר ומס המותרות הם רק שני פרקים ספציפיים בתוכו - חשובים מאוד, אבל לא כל הסיפור.

מה קורה אם ה-NBA וה-NBPA לא מגיעים להסכם בזמן?

לפי הניתוח הרטרוספקטיבי של CBS Sports, זה בדיוק מה שקרה בקיץ 2011. ה-CBA הקודם פג, והצדדים לא הצליחו להסכים על חלוקת ה-BRI - הבעלים דרשו להוריד את חלק השחקנים מ-57% לכ-43%-47%, בטענה שרוב הקבוצות הפסידו כסף על אף הכנסות שיא. התוצאה הייתה Lockout מלא: הליגה השעתה את כל הפעילות העסקית מ-1 ביולי ועד 8 בדצמבר 2011 - כמעט חצי שנה בלי חתימות, טריידים או אימונים רשמיים. העונה שהחלה בסוף עם הסכם פשרה (חלוקת BRI של 49%-51% לשחקנים) קוצרה מ-82 משחקים ל-66 בלבד, והחלה רק ב-25 בדצמבר. זו הדוגמה הברורה ביותר בהיסטוריה העדכנית למה שקורה כשה-CBA לא מתחדש בזמן - לא רק ויכוח משפטי, אלא עונה שלמה שנפגעת בפועל.

חשוב להבין גם את הצד של השחקנים באותו סכסוך: איגוד השחקנים (NBPA) לא ויתר בקלות על ירידה מ-57% ל-49-51% כי מדובר בהפרש של מאות מיליוני דולרים בהכנסה מצטברת של כל השחקנים בליגה יחד, כשרובם - בניגוד לכוכבי-העל - מרוויחים חוזים קצרים ובלתי מובטחים שממילא לא נותנים להם רשת ביטחון ארוכת טווח. במהלך ה-Lockout שחקנים רבים פשוט לא קיבלו משכורת בכלל, וחלקם אף שיחקו עונה זרה בליגות אירופיות כדי להמשיך להתפרנס עד לחתימת ההסכם.

דוגמה מה-NBA: איך האפרון השני עיצב מחדש את בוסטון סלטיקס

לפי ניתוח ESPN ל"מועדון האפרון" ודברי מנג'ר בוסטון בראד סטיבנס ל-ESPN Africa על הסיבה לטריידים, עונת 2024/25 סיפקה את הדוגמה המוחשית ביותר לכוח של כללי ה-CBA החדשים בפועל. בוסטון סלטיקס, מגנת האליפות, הייתה אחת משלוש הקבוצות הראשונות (לצד פיניקס סאנס ומינסוטה טימברוולבס) שחצו את האפרון השני, ושילמו יחד כ-300 מיליון $ דולר מס מותרות באותה עונה בלבד - ובחירת הסיבוב הראשון שלהן לשנת 2032 הוקפאה (לא ניתנת לסחירה, אם כי עדיין שייכת להן) כעונש נוסף. השארת הליבה המלאה של הקבוצה לעונת 2025/26 הייתה עומדת על תקציב שכר ומס משולב של יותר מ-500 מיליון $ דולר, לצד מגבלות תפעוליות נוספות מהאפרון השני. זו דוגמה מדויקת לאיך שינוי בכללי ה-CBA לא נשאר תיאורטי - הוא קובע בפועל אילו שחקנים נשארים יחד ואילו נפרדים.

שחקן שיצא	יעד	תמורה עיקרית
ג'רו הולידיי	פורטלנד	אנפרני סימונס + 2 בחירות סיבוב שני
קריסטפס פורזינגיס	אטלנטה	עסקת שלוש-קבוצות

שני מהלכים שנועדו במפורש לרדת מתחת לקו האפרון השני ולהחזיר לקבוצה גמישות תפעולית.

מה שחשוב בדוגמה הזו הוא סדר הפעולות: הכללים לא נקבעים אחרי שהקבוצה בונה את הסגל, אלא לפניו, ולכן הם מכתיבים אילו שחקנים יישארו יחד. קבוצה שמתקרבת לאפרון השני נאלצת לשקול כל חוזה מול העלות המצטברת של המס והמגבלות, וזה מסביר למה גם שחקנים טובים כמו הולידיי ופורזינגיס הועברו. מי שמבין את ה-CBA יכול לצפות מראש אילו קבוצות ייאלצו לפרק את הליבה שלהן ואילו יוכלו לשמור עליה.

האם האפרון השני עבר מדי רחוק?

הדוגמה של בוסטון למעלה ממחישה גם ויכוח פתוח בקרב מנהלי קבוצות: האפרון השני נועד למנוע מקבוצות עשירות "לקנות" סגל שלם בלי מגבלה - אבל מבקרים טוענים שהוא פוגע דווקא בקבוצות שכבר עשו הכול נכון וזכו באליפות, וכופה עליהן לפרק ליבה מנצחת מטעמים תקציביים טהורים, לא כדורסליים. תומכי הכלל עונים שזו בדיוק המטרה - למנוע מ"שושלות כסף" להשתלט על הליגה לצמיתות. שני הצדדים מודים בדבר אחד: זה עדיין מוקדם מדי לדעת אם האיזון הנכון נמצא, כי האפרון השני עצמו נכנס לתוקף רק ב-CBA של 2023.

מה חשוב לזכור על ה-CBA?

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 27 באוגוסט 2026

שאלות נפוצות